מפגש ריטואלי של חיים, שחרור וסגירה
מה זה
מפגש סוחף, שיחתי ואינטראקטיבי על חוויה, שחרור, סגירה וקבלת המציאות.
זהו מפגש אחד, וזה הערך שלו. לא יכול להיות מפגש שני, סדרה או חזרה של מפגש.
משך זמן: עד 2.5 שעות.
בפגישה זו איתי, התמודדות עם מעברים, אבל וסוף חיים שזורה בצורה נפלאה עם פסיכותרפיה, טקסי מעבר (פעולות סמליות), ויזואליזציה ותרגולים סומטיים.
למה זה ככה?
הנפש שלנו בנויה להתמודד עם חוויות קשות, אפילו טראומטיות, דרך אבל. אבל.
לפעמים רגשות נתקעים. אין תנועה רגשית, אין חוויה, אין שחרור.
אם מדובר באובדן של אדם אהוב, אז לפעמים זה נעשה כדי "למסדם" את האבל, להפוך את התהליך לפיזי יותר, לתת פורקן לרגשות, לכבד את זכרו של האדם שנפטר, כדי לעזור לקבל את מציאות האובדן.
לפעמים משהו קורה פתאום מדי, וההפסקה הזו קופאת. כדי להחזיר את עצמך מהקיפאון.
לפעמים משהו ישן ולא מעובד צץ מחדש. אבל זה עדיין מגביל את הגמישות שלנו ברצון החופשי, מקבל החלטות עבורנו, מתוך נסיבות עבר, וגורם לכאב. לאירועים שלא מעובדים דרך אבל אין תאריך תפוגה; אף פעם לא מאוחר מדי לסגור אותם ולקבל בחזרה את החלקים הקפואים בעצמנו שהשארנו מאחור.
מה נדרש לשם כך?
לשם כך, אנו זקוקים לעד; מבטו המקרקע ונוכחותו ישמרו על הסירה מעל פני המים. זה יכול להיות עד פנימי, אדם אהוב או מומחה.
לפעמים אנחנו לא יכולים להישען על יקירינו ועל אלה שאוהבים אותנו כי מישהו צריך להחזיק לנו מקום, לתמוך בנו בחוויות קשות, ולא להתפורר או להתרחק. זה לא אומר כלום על כמה טוב אדם או כמה הוא אוהב אותנו; זה פשוט שלא תמיד יש מישהו שיכול לחבק אותנו.
למה להתאבל ולחוות את זה
אבל ניתן לנו כדי שנוכל לעבור משברים: לשקוע בעדינות לתחתית, לעבור דרך לולאת הייאוש, להתעלות בכוח הדחיפה של ניכוס החוויה לקבלה, לסגור את החוויה של מה שקרה כשלנו, כתמיכה בך, ולא הורסת אותך.
אבל אני חושב שאנחנו מקבלים אבל כדי שנוכל לחוות הכל בעולם הזה. ההפך מדיכאון הוא לא שמחה, אלא אבל. אנחנו צריכים אבל כדי לעבד כל סיטואציה או רגש, ולו רק כדי להתאבל ולשחרר דימוי עצמי מסוים שמונע מאיתנו להמשיך הלאה, לחוות, לשחרר.
שלבי המושב
נשזור את עיצוב המפגש יחד איתך, דרך השפה הייחודית של הסמלים שלך, דרך האופן שבו את מדברת בדיוק עם האבל שלך, דרך דברים יקרים לך, דרך זיכרונות, דרך טקסים מעשיים של שחרור.
* במהלך הפגישה, תוכלו לשחרר ולעבד כל חוויה הקשורה לכל אובדן, כל שינוי. כל דבר שדורש עיבוד ושחרור.
*ניתן, למשל, לאחר טיפול פולחני לעיבוד אובדן, עיסוי עם צעיפי רבוזו. הם משלימים זה את זה היטב. כל הדרכים פתוחות. את רק צריכה לצאת למסע.
עובדות מעניינות
בתרבויות עתיקות, היו מתאבלים מקצועיים. תפקידם היה לקבוע את הטון הרגשי הנכון ולעזור לאחרים לשחרר כאב עצור באמצעות בכי קולקטיבי.
בכי פועל כמשכך כאבים ביולוגי, והוא גורם לך להרגיש טוב יותר. מלבד ההסבר הפסיכולוגי, יש לכך גם סיבות כימיות. דמעות רגשיות (מעצב או שמחה, לא מבצל) מכילות לאוצין אנקפלין (פפטיד אופיואידי טבעי הפועל כמשכך כאבים), אוקסיטוצין (המוביל לתחושת "עצבות קלה" במקום פאניקה חריפה), אנדורפין (מפחית חרדה) והורמונים אחרים. מערכת העצבים עוברת למצב פארא-סימפתטי (הרפיה), מה שאומר שהשרירים נרגעים, והגוף מתכונן למנוחה ועיכול.
מבחינה כימית, קוקטייל זה פועל על אותם קולטנים כמו משככי כאבים רפואיים, ומפחית כאב פיזי ונפשי כאחד.
דמעות אינן סימן לחולשה, אלא ערכת העזרה הראשונה המובנית של גופנו.
