Hideout
מתקיעות לצלילה
מרחב עדין עבור מעברים בחיים
מכירים את תחושת התקיעה? משהו מטריד, ונראה כאילו לעולם לא תצאו מזה. כאילו אתם זבוב בענבר. או שרצים במעגלים, שוב ושוב. מה שנראה עכשיו כמו מבוי סתום וקפיאה הוא בעצם מנגנון הגנה. הנפש והגוף שלכם קפואים כי הם צברו כמות עצומה של אנרגיה אבל עדיין לא יודעים איך לבטא אותה. זה יכול להתבטא ככאב נפשי או פיזי, בעיה בריאותית כרונית, תחושת ניתוק, התקפי חרדה או דיכאון, תחושה של "ללא עור", או להפך, קהות חושים, תחושה שמשהו לא בסדר גם כשהכל בסדר, מידה מסוימת של סבל.
זה לא חייב להיות ככה. אפשר להפוך את התקיעה לצלילה. תקיעות זה כמו מוות ממושכת בזמן; צלילה דרך חוויה זה לעבור דרך משהו בקשר עמוק עם עצמך ועם המציאות, לעבד כדי לצוף אל פני השטח.
תקיעות זה כוח רדום. צלילה היא תחילת התנועה, זה החיים עצמם.
אני מזמינה אותך לרתום את הכוח הזה ולצלול לתוכו יחד איתי. לגלות את המשמעויות שלך, לקרקע תרחישים חדשים, לנוח ולשחרר כאב.
למיין מה חי (מה לקחת איתי), מה מת (מה לשחרר).
מנקודת הקיפאון לשכבת הגבול, שם הכל אפשרי, שם יש שלווה ואיפוס, ומשם - המעבר לשלמות, שחרור והקלה. היכן שאחרים רואים סערה, אני רואה צורה.
בוא/י אליי לפגוש את עצמך.
שמי ויקה רבע, ואני מזמינה אותך למרחב הבטוח שלי כדי להגשים את השינויים שלך.
איך אני רואה את האינטראקציה שלנו. על כל בעיה שמטרידה כבר זמן מה אפשר להסתכל כמצב של תקיעות. אנרגית התקיעות היא חיובית - היא מעבירה את המיקוד שלך ל"מסלול הכבידתי הפנימי". יש לה פוטנציאל ענק בעוצמה; היא יכולה להרוס הכל או לבנות יקום חדש. חסרים לה רק שני מרכיבים: חיבור בקשר ותנועה. ועד שהם יופיעו, אנרגיה זו תשרוף מבפנים ולא תישא פרי.
ברגע שאנו מוסיפים חיבור בקשר ותנועה, אך שומרים על המיקוד ב"מסלול כבידתי הפנימי", התקיעות הופכת לצלילה. כאן מתרחשת החוויה עצמה, פיזית ורגשית, בחיבור בקשר איתי. כאן גם אינסייט יכול להתרחש - פסיכולוגי ו/או פיזי. האינסייט הפיזי מתבטא בשחרור חסימות בשרירים, בגילוי הקשר בין הסימפטום בגוף לרגש/התנהגות, במודעות גופנית, בקתרזיס גופני - לפעמים דרך דמעות, לפעמים דרך שחרור מוחלט. ואז מתרחש שחרור סמלי וחושי מה"כלוב" ומעבר לנקודת המנוחה, לסטיל פוינט (לתוך הלימינליות).
במרחב הלימינלי אין מתכונים מוכנים ומסגרות נוקשות. אך יש בי משהו שאפשר לסמוך עליו:
-
עדות דרך האנושי שבי - של האנושי שבך. אני לא מרפאת ולא מתקנת אותך. אני מסתכלת עליך מתוך הצלילה שלי ונוכחות ברגע. אני מכבדת את עומק הנקודה שאת/ה נמצא/ת בה, וזה לא קובע על עומק הנוכחות שלי. הנוכחות שלי היא הבחירה שלי.
-
האימהות הארכיטיפית של אמא אדמה. אני מחזיקה במרחב של קבלה מוחלטת וללא תנאי. האדמה לא דורשת לשלמות. אני מקבלת אותך כפי שאת/ה עכשיו ורואה את הפוטנציאל לשלם יותר.
-
ספונטניות ואמונה בתוך תהום הלא נודע. מעבר הוא תמיד צעד אל תוך הערפל. זה פחד מלא-קיום ומלנכוליה אקזיסטנציאלית. אני עוזרת להיות ולהחזיק בתוך חוסר הוודאות הזה, עד שהחדש נהיה גלוי, תוך הסתמכות על החוסן שלי לחוסר הוודאות וללא נודע, על הקשר בינינו.
-
במקום שבו אחרים רואים סערה, אני רואה צורה.
-
סקרנות שדוחפת להביט מעבר לאופק. אנו חוקרים בעדינות את המצב הנוכחי ואת זה שנסתר. אני שואלת את עצמי ואותך שאלות ללא הרף, מעוררת עניין אמיתי לעומקך, לעצמי האמיתי. בעדינות להחזיק אדם במצבו כל עוד הוא צריך, עד שכל ״העטים נגמרו וכל המחברות התמלאו״, עד שרק הריק יישאר. ואז להוציא אוויר עוד קצת, לשהות בריק האפשרויות המוחלטות ולמלא ריאות באוויר חדש, לעבור למצב חדש, לעצמי שלם ורגוע יותר, אל הגדה השנייה.
אני מציעה לבחור אחד משלושת מסלולי הצלילה למטה על מנת להירשם לסשן איתי.
מסלולי צלילה:
03.
מסלול עם מפגשים ממוקדים ואימרסיביים לאלו שמוכנים לסגור את הפרק האחרון, להפנים שינויים וללכת מעבר לאופק.
