על מה אני חושבת בנשמתי

הגעתי להוספיס בנוגע לחדר לאבא שלי. קיבלה אותי המנהלת – אישה רכה ומחייכת. בדרך הארוכה הזאת של השנה האחרונה, שבה אבא הלך ונעלם, המפגש הזה היה עוד נקודת מעבר וקבלה, כמעט לפני האחרונה. הנפש שלי זעקה לעגן את המעבר הזה, להתרסק ולהתארגן מחדש. התפוצצתי בבכי. האישה הסתכלה עליי בהתפעלות אמיתית ואמרה בעידוד: ״אנחנו באמת פה כדי שבתקופה הקשה הזאת נוכל לאפשר לכם להרגיש שמחה וחיים. בימי שישי יש מוזיקה חיה. משפחות חוגגות את הזמן שנשאר להן ביחד, בסוף אפילו מודים לנו! את רוצה לקרוא ספר חוות דע

התמונה נלקחה מהווידאו של יונה לי לשיר ״Chasing kites״ הרבה פעמים אני שומעת על תהליך התאבלות (או עצב) בקונטקסט של האובדן. אומרים שאבל ניתן לנו בתור עזרה בעיבוד אובדן. אבל אני הגעתי למסקנה שלא רק לזה. אבל ניתן לנו בשביל לעבור על כל דבר בעולם כולו. ואם מדובר כבר באובדן אז עיבוד אובדן של עצמי - החלק שקפא, האבוד של עצמנו. אספר על המקרה שקרה לי. נגשתי לתסריטאי, במאי, סופר שאני קצת מקדישה הרבה שנים כדי שהוא יחתום על הספר החדש שלו (זה היה בקריאה הראשונה החברתית שלו). הוא חתם. בלי להס