דולטון של מעברים/שינויים/אובדנים/אבל/מוות
מה עושה דולה בתקופת מעבר?
*כל סוף, התחלה, מעברים, שינויים, אובדן, אושר וצער, סוף החיים
*הסתגלות לשינויים
*נע עם הדופק הבלתי צפוי של החיים
דולה לתקופת מעבר עובדת באופן אישי ומקוון. היא עובדת עם יחידים ומשפחות. היא, קודם כל, מפגש בין שני אנשים, שיחה, עדה למסע, ומרחב לחוות את החוויה כפי שהיא נחוצה כאן ועכשיו.
זו יכולה להיות פגישה ממוקדת אחת או תמיכה לאורך תקופה.
אנחנו חיים, דומים בדופק, הנגיעות המחוספסות, החמות, כל כך שונות וכל כך דומות שלנו של הנשמה זה לזה, בני האדם שלי, נפגשו באחר האנושי.
על מה הפגישה עשויה להיות
*מדובר באבל ובחוויה של חוויות גולמיות, שלאו דווקא קשורות למוות.
*מדובר בפרידה ממישהו שפוגע בך.
*מדובר במערכות יחסים שבהן עומק הקשר אינו ברמה שהטבע האורגני שלך דורש
*מדובר במותו או במחלה של אדם אהוב
*מדובר במצבים בהם אדם אהוב נפטר, אך הקשר מעולם לא העמיק.
*מדובר במותו הפתאומי של אדם אהוב, בחוויה קשה שלא עברה עיבוד.
*מדובר על המוות הפסיכולוגי שלך, כל יום במגע עם מישהו שבו לא ראו אותך, לא יכולת לסבול אותך, דרשו אותך באופן שיטתי לרדת
*זה עוסק בסופיות הפיזית שלנו, בתמותה ובסוף החיים האלה.
*זה על פרידות, מעברים, שינויים, כשדברים משתבשים, כשחלומות מתנפצים, על אובדנים
*מדובר במוות על כל ביטוייו הפיזיים והמטאפיזיים, בפחד מהמוות ובשאלה... "איך אני רוצה למות?" - לא, לחיות.
אמון בלא נודע
למדתי לומר "אני לא יודע" ובו זמנית להישאר מעורב במה שקורה, ברגע. מוות, לידה ומערכות יחסים בין אנשים הם הלא נודעים הגדולים ביותר. ואמון מגביר מאוד את המעורבות ואת היכולת לזרום תוך שמירה על המצב העצמי.
התמונה לקוחה מהקליפ של איאמאמיואמי "Chasing Kites"
היסטוריה אישית
ברגע שנרשמתי לקורס דולה למוות, נודע לי שאבי חולה. הוא נפטר שנה לאחר מכן, והייתי איתו ככל שאפשר, בהתמדה ובמעורבות, כל השנה הזו. האם הבנתי משהו על מוות אחרי מות אבי? לא. עדיין לא מתתי; אני עדיין בצד הזה של אלו שחולקים דופק דומה.
אבל למדתי משהו על הכלה. וגם על זכותו של אדם לא להיות משולב, על הזכות "לא להיות מסוגל". ובו זמנית, להישאר משולב.
עומק המעורבות של אדם אחר אינו קובע את עומק המעורבות שלי. זוהי בחירתי.
רצון חופשי ושחרור שליטה
הבנתי שאפילו המיקרו-פתרונות שלנו מחולקים לשני סוגים:
*לצומת דרכים שבה יש לנו את הזכות לבחור, וכמה חשוב לשמור על הסוכנות שלנו שם, אפילו לנוכח המוות. מדובר במימוש הרצון החופשי.
*על מחילות הארנבים שאנחנו "נופלים" לתוכן, כמו אליס. היכן שדברים לא תלויים בנו, אלא איך אנחנו מוצאים את עצמנו בנפילה הזו, כמה אמון אנחנו מפתחים בתהליך הנפילה, בעצמנו, בקשר שלנו עם עצמנו ואחרים, משפיע על איך אנחנו נופלים ועל איזה חוף אנחנו יוצאים. זה על איבוד שליטה ואמון בלא נודע.
שניהם חשובים לאדם באופן כללי, ובמיוחד במהלך תקופת המעבר. ניתן לבחון את שניהם בקפידה בפגישות עם דולה המתמחה בתקופת המעבר/אבל/מוות.
אגדה קטנה בחיים
דולות מעבר/אבל/מוות היא הפילוסופיה והפרקטיקה של תמיכה לא רפואית לאנשים במהלך מעברים. בדומה לדולה מלידה , המטאפורה של "מעבר" מחברת תנועה זו למיתולוגיה ולסיפור סיפורים. בתרבות, דולות מעבר הן פסיכופומפות (מדריכות נשמות). פסיכופומפ מפורסמת אחת הייתה האלה הקטה. תפקידיה הם האבטיפוס לדולות מעבר/אבל/מוות:
פטרונית של צומת דרכים ולימינליות
מדריך בחושך המשבר
מגן הפגיעים
ארבעת החפצים העיקריים של הקטה - המפתח, הלפיד, הפגיון והשוט - הם יותר מסתם סמלים של כוח. בהקשר של דמוניציית המוות והפסיכולוגיה של מעברים, כל אחד מהם הוא כלי מדויק ביותר לעבודה עם משבר, אובדן וטרנספורמציה.
באופן מטפורי, הם מתארים את המחזור המלא של האופן שבו אדם עוזב את הישן ועובר לאיכות חדשה.
*מפתח: פותח גישה אל הלא מודע, אל פחדים מודחקים. זוהי היכולת לפתוח נושאים טאבו; זהו כלי פסיכולוגי שפותח את המרחב לשיחה כנה, מעניק לגיטימציה לזכות להתאבל, ומאפשר לאדם להציץ מעבר לצעיף הפחד. זה גם פותח את הדלת לחוכמת אבותיו של האדם.
*לפיד: פותח ראייה במקומות בהם יש כאוס מוחלט וחוסר ודאות. כאשר העולם המוכר קורס, אדם מרגיש עיוור ומבולבל. זוהי מטאפורה לנוכחות אכפתית. דולה בתקופת המעבר אינה יכולה "לתקן" את המוות או לבטל את האבל. אך היא מחזיקה לפיד - אור מטאפורי של מודעות, רוגע ותמיכה - ועוזרת לאדם הגוסס או המתאבל להימנע מלהיות מוטרד מאימת הלא נודע ולנווט בבטחה דרך הלילה האפל של הנשמה.
*סכין/פגיון: זהו כלי פולחני. הוא אינו משמש להריגה, אלא לביצוע סקרמנטים. הפגיון פותח חופש באמצעות חיתוך. מעבר דורש טיהור. כדי שהחדש ייוולד, על האדם להשתחרר ממה שזר וממה ששרדו. זה יכול להיות, למשל, תהליך של השלמת משימות ושחרור טינות. סכינו של הקטה עוזר לשרטט קו ברור בין מה שיש להשאיר מאחור ב"חיים קודמים" לבין מה שמוכן להמשיך איתו (או לעזוב אל הנצח).
*שוט: מקושר לענישה, אך בהקשר המיסטי של הקטה, הוא מסמל משמעת רוחנית, הכוונה ושליטה על כוחות פראיים (הזאבים והרוחות שלה). במעבר, השוט חושף כוח פנימי וגבולות. זוהי מטאפורה למבנה ולקרקע. מעברים ואבל יכולים להיות כאוטיים וסוערים. שוט הקטה מסמל את יכולתה של הדולה (או האדם) לשמור על מיקוד במהותי ולתעל את האנרגיה המשתוללת של הסבל לטרנספורמציה יצירתית (למשל, באמצעות טקסי פרידה).
